יום שבת, 24 בפברואר 2018

"כרכים מוקפים חומה מימות יהושע בן נון": בין רשימת ערי החומה והלכות קריאת המגילה בפורים בארץ ישראל



אסתר ט (יז-כב): 

יז בְּיוֹם-שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר, לְחֹדֶשׁ אֲדָר; וְנוֹחַ, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.  יח והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹ; וְנוֹחַ, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.  יט עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת--עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ.  כ וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--הַקְּרוֹבִים, וְהָרְחוֹקִים.  כא לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:  בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה.  כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.  

לפי ההלכה התנאית, החלוקה במגילת אסתר בין ימי הפורים של "ערי הפרזות" (י"ד באדר) ובין של יהודי שושן הבירה (ט"ו באדר), הפכה לחלוקה של קריאת המגילה בין היישובים "הפרזים" (נטולי חומה) ביום י"ד (או לפני כן במקרים מסוימים) ובין ערים מוקפות חומה: "כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמישה עשר, כפרים ועיירות גדולות קוראים בארבעה עשר" (משנה מגילה א א).
מתוך דברי התוספתא על אתר (א ה) עולה שזאת הייתה רק דעה אחת והיו עוד שתי הצעות שלמען האמת הגיוניות יותר מאשר הקביעה הזו: 
"כְּרַכִּים הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בֶּן יְהוּדָה: הֵיכָן מָצִינוּ לְשׁוּשַׁן הַבִּירָה שֶׁמֻּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן? אֶלָּא: (אֶסְתֵּר ט,כח)"מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר".
בניגוד לאמור במשנה (הדעה הראשונה בתוספתא), רבי יהושע בן קרחה טוען שזה הגיוני יותר לתארך את זמן החומה לעניין קריאת המגילה לימות אחשוורוש ואילו רבי יוסי בן יהודה תקף את הדעה הראשונה מכיוון אחר-"היכן מצינו לשושן הבירה שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון?" ולפיכך הוא טען שהקריטריון צריך להיות אקטואלי: כל עיר שמוקפת חומה כעת (כלומר בימי המשנה) תקרא בט"ו בלי קשר למה שקרה בעבר הרחוק או העוד יותר רחוק. בתלמודים הובאו נימוקים לכאן ולכאן כאשר הנימוק המוכר והמפורסם ביותר לקריטריון ה-"מוזר" של המשנה הוא של רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי (ירושלמי מגילה א א ע ע"א)
"ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון"  
אם כן, הנימוק "האמיתי" לקריטריון של ימי יהושע בן נון הוא משום "כבודה של ארץ ישראל" שכן באותם ימים (ימי מרדכי ואסתר) ארץ ישראל הייתה שוממה וחרבה ואם כן היה יוצא שבכל ארץ ישראל הקריאה הייתה כדין ערי פרזות. לדעת ר' יהושע בן לוי, מציאות זאת שבה אין בארץ ישראל אפילו עיר אחת שהיא "כרך" אינה מכובדת ולפיכך משום כבודה של ארץ ישראל שינו את הקריטריון ובכך הפכו אותה בבת אחת לחריגה וייחודית (למעט שושן עצמה כמובן) במפת הקריאה של המגילה שכן בעיקר או רק בה אפשר ליישם את הקריטריון ה-"חדש" הזה. חשוב להדגיש שההסבר הזה לא מופיע כלל בתלמוד הבבלי אבל כן התקבל אצל הרמב"ם ואצל ראשונים ואחרונים נוספים שהוסיפו הסברים רעיוניים על בסיס ההיגד הזה.


אלא שלמעשה הקריטריון הזה הוא לא "המצאה חדשה" של דיני קריאת המגילה אלא הוא יישום של קריטריון זהה שמקורו בכלל בהלכה אחרת שאין בינה ובין פורים דבר וחצי דבר: הלכות בתי ערי חומה. לפי ויקרא כה לא-כט יש הבדל בין מכירת "בית מושב עיר חומה" ובין "בתי החצרים אשר אין להם חומה סביב"- את הבית בעיר מוקפת חומה אפשר לגאול עד תום אותה שנה ואם היא לא נגאלה היא נשארת בבעלות הקונה כולל ביובל וזאת בניגוד לבתים בערים שאינן מוקפות חומה. חז"ל, הן לפי משנת ערכין ט ו והן לפי הספרא בהר (ד א), קבעו ש-"עיר חומה" אינה כל עיר מוקפת חומה אלא רק עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון ואילו עיר שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או "שגגותיה חומתה" (כלומר, שהחומה היא למעשה צירוף הבתים החיצוניים בעיר), לא חלים בה דיני בתי ערי חומה. ולא עוד אלא שהמשנה ומדרש ההלכה מציינות רשימה של שמונה ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון:
1. משנה ערכין ט ו: "מֻקָּפוֹת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, כְּגוֹן: (1) קַצְרָה הַיְשָׁנָה שֶׁלְּצִפּוֹרִין, (2) וְחָקָרָה שֶׁלְּגַשׁחָלָב, (3) וְיוֹתְפַת הַיְשָׁנָה,(4) וְגַמְלָה, (5) וּגְדוֹר, (6) וְחָדִיד, (7) וְאוֹנוֹ, (8) וִירוּשָׁלַיִם, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן";
2. ספרא בהר ד א: "המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון: קצרה הישנה של ציפרים, וחקרה של גשחלב, ויודפת הישנה, וגמלה- הרי בגליל; וגדור- הרי בעבר הירדן; וחדיד ואונו וירושלם- הרי ביהודה
".
הרשימה זהה בשני המקורות למעט העובדה שבספרא ישנה חלוקת משנה המוכרת גם ממקורות חז"ל אחרים בין הערים בגליל, בעבר הירדן ויהודה- תחומי היישוב המרכזיים של התיישבות היהודית. אלא שהשאלה היא מדוע המשנה ציינה דווקא את רשימת הערים הללו ומדוע נפקדו ממנה ערים אחרות שלכאורה גם הם היו אמורות לענות על הקריטריון? כבר רבי ישמעאל ברבי יוסי תהה על כך וענה את התשובה שלו (תוספתא ערכין ב יד ומקבילות): 
"אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אין לנו מוקפות חומה אלא אלו בלבד?! הרי הוא אומר (דברים ב) "ששים עיר כל חבל ארגוב וגו' כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה וגו'", אלא כיון שגלו ישראל לבבל, בטלה מהן מצות ערי חומה וכשעלו מן הגולה מצאו אלו שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון וקדשום. ולא אלו בלבד אלא כל שתבוא לך במסורת שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כל המצוה הזאת נוהגת בה ושקדשום מכאן ואילך כל המצוה הזאת נוהגת בה". 
אם כן, לפי ר' ישמעאל ברבי יוסי, הרשימה הזאת אינה דוגמא מקרית אלא מתארת את הערים מוקפות החומה מימות יהושע בן נון שמצאו "עולי הגולה" אך למען האמת לא מדובר ברשימה דווקנית וכל עיר אחרת שיש "מסורת" לגביה על כך שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, חלים עליה דיני ערי חומה.


הרשימה הזאת, תיארוכה והגרעין ההיסטורי המשוקע בה עניינה הן את הפרשנים והן את החוקרים שהציעו הצעות שונות לגבי אופי הרשימה והמהימנות ההיסטורית-ארכאולוגית שלה"

1. היו שסברו (גולאק) שהרשימה מציינת את הערים שבהן נהגו בימי בית שני הלכות בתי ערי חומה. שמואל קליין הציע ב-1937 שהרשימה הזאת משקפת את תחום ההתיישבות היהודי בתקופה הפרסית ובראשית התקופה ההלניסטית: "יש לראות במשנתנו את התעודה המלאה לקדמות ההתיישבות היהודית בגליל בתקופת העולים, כלומר בעיקר בתקופת פרס. ועוד אנו למדים מתוך רשימתנו שראשית ההתיישבות אבותינו בגליל הייתה בגליל התחתון בצפורי ובתחומה ובעיר הלא רחוקה ממנה ביטבת ובסביבתה הקרובה ובגליל העליון בגוש חלב ובגמלא הקרובה לגבול הגליל בצד צפונו".

2. ב-1993 דוד אדן ביוביץ' ניתח בפרוטרוט את הרשימה מבחינה ספרותית הלכתית אך בעיקר לאור המחקר הארכאולוגי המחודש בגמלא וביודפת. הן בגמלא והן ביודפת זוהו מערכת ביצורים קדומות בטרם ההתיישבות היהודית (בגמלא מתקופת הברונזה הקדומה, ביודפת מהמאה השנייה לפני הספירה) שעונים לדעתו על הקריטריון ההלכתי שנאמר במספר מקומות בצורה ישירה או עקיפה שאת החומה בנו הגויים ולא יהושע בן נון ובני ישראל. לטענתו של אדן-ביוביץ', הרשימה היא מהתקופה שבין כיבוש גמלא בידי ינאי ועד לפני שנת 67 שכן אם הרשימה הייתה מאוחרת יותר, לא היו מזכירים את גמלא ואת יודפת שחדלו להתקיים אחרי כן. הוא שיער שגם המקומות האחרים המנויים ברשימה, כמו יודפת וגמלא, היו מקומות מימי בית שני שבוצרו בעבר בידי נכרים והפכו להיות יישובים יהודיים עוד במהלך ימי הבית ובהם נהגו דיני ערי חומה: "אם לשפוט על פי העדות הארכאולוגית-היסטורית מיודפת ומגמלא (וגם מירושלים), מן הראוי לשקול את האפשרות שגם הערים האחרות המוזכרות ברשימת ערי החומה התאימו מבחינה היסטורית לקריטריונים אלה, כלומר שגם הן בוצרו על ידי נכרים במועד קדום יחסית, בטרם עברו לידי יהודים. מובן שניתן לבחון אפשרות זו רק על ידי מחקר שיטתי של כל אחת מהערים האחרות שברשימה. מכל מקום דומה שיש בהצעת אפשרות זו כדי לתרום לקידום חקר ההיסטוריה היישובים של ערים אחרות אלה לפני סוף ימי הבית השני, ערים שרובן היו בעלות חשיבות מרכזית באזוריהם, שאין בינתיים נתונים ארכאולוגיים-היסטוריים מספיקים על תולדותיהן ועל ביצוריהן הקדומים".

3. דוגמאות נוספות מאזור יהודה דווקא הביא בועז זיסו במאמר שעסק הן בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון והן בדפוס של עיר ש-"גגותיה חומתה". כדוגמא לערים מוקפות חומה מתקופה קדומה שיושבו בידי יהודים הוא הביא הממצאים הארכאולוגיים מתל שילה, עזקה, גזר ותל עירא בעוד לדוגמא השנייה של ביצורים באמצעות קירות הבתים הוא הביא למשל את ח' עתרי, קריית ספר (בד עיסא): "ממחקרים על תלים ויישובים מבוצרים ביהודה ובנימין עולה כי תושבי יישובים יהודיים משלהי תקופת הבית השני ומימי מרד בר כוכבא הכירו, ואף עשו שימוש, בביצורים שנבנו במקורם בתקופות קדומות יותר. יש להניח שתושבי האתרים האלה בתקופת הבית השני, אשר בנו את יישובם החדש בתוך תוואי חומות קדומות, שייכו את השרידים העתיקים ל-"ימי יהושע בן נון", כאילוסטרציה לשריד שמקורו בעבר היסטורי רחוק".

4. לא כולם השתכנעו שהרשימה היא רשימה עתיקה מימי בית שני, לא מהתקופה הפרסית ולא משלהי ימי בית שני. הן סטיוארט מילר שחקר את תולדות צפורי ואת האזכור של "קצרה הישנה של צפורי" והן ספראי בפירוש על משנת מגילה סברו שהרשימה הזאת או לפחות חלקה הוא מאוחר לימי החורבן ושלמשל המונח "יודפת הישנה" מתייחס ליודפת החרבה: "יש שראו בהלכה זו הלכה עתיקה מימי הבית שהרי לאחר החורבן לא היו גמלא ויודפת קיימות אולם "יודפת הישנה" היא מושג שנוצר רק לאחר החורבן . יודפת חרבה במלחמת החורבן ולא שוקמה אבל למרגלות התל ובמורד שממול לגבעת התל נבנה יישוב חדש שנשא אותו שם, וחורבותיה וחומתה של יודפת ההרוסה נקראו "יודפת הישנה"" (משנת ארץ ישראל, מגילה עמ' 233). 

5. ניתוח ספרותי של הרשימה ערך לפני שנים אחדות ישראל רוזנסון במאמר שנשא את הכותרת: "ערים מוקפות חומה- רשימה אקראית או טקסט מגמתי?". הוא בחן את הרשימה הזאת כמו רשימות ערים נוספות בספרות חז"ל וביקש לטעון שניתוח ספרותי של הרשימה חושף את הויכוחים והפולמוסים הפנימיים על מעמדם ההיסטורי של היישובים השונים. כך למשל, העובדה שארבעה מתוך שמונת המקומות היא בגליל היא לא עובדה "היסטורית" גרידא אלא באה להעניק משנה-חשיבות לגליל בדיוק כמו שחלק הארי של המקומות מתוך רשימת המקומות בנדודי הסנהדרין הייתה בגליל. היעדרן של ערים חשובות דוגמת טבריה ולוד (שלגביהם יש דיונים בתלמודים בנוגע למעמדם כדין ערי חומה) רמזה לדעתו למתחים הפנימיים שהיו בין מרכזי התורה והיישוב כפי שהם גם משתקפים ברשימות אחרות בספרות חז"ל. 

6. לאחרונה, חזר אייל בן אליהו למינוח הזה "ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון". הוא שאל מלכתחילה מדוע גם בהלכות ערי חומה (וגם בקריאת המגילה) חז"ל בחרו להצביע דווקא על יהושע בן נון כנקודת המוצא לבניית ערי חומה ומדוע אוזכרה ירושלים על אף שכבר לא ישבו בה יהודים באותה העת. התשובה שלו הייתה שזאת תגובה לטקס חרישת העיר איליה קפיטולינה, טקס ה-"פומריום" : "ברצוני להציע כי המושג "ערים מוקפות חומה מימות יהושע" הוא תגובה של חכמים לניכוס העיר על ידי הדריאנוס. הביטוי לניכוסה של ירושלים כפי שהוא מופיע על מטבעות איליה קפיטולינה הוא טקס חרישת גבולות העיר המכונה "פומריום". משמעותו של טקס הפומריום היא כי הדריאנוס הוא מייסד העיר החדשה, איליה קפיטולינה. החכמים, לעומת זאת, קבעו כי נקודת ההתחלה והייסוד אינה הדריאנוס אלא יהושע בן נון. הם היו מודעים לכך שיהושע בן נון אינו מייסד ירושלים, והקביעה כי נקודת ההתחלה היא יהושע בן נון היתה תגובה לניסיונו של הדריאנוס להציג את עצמו כמייסדה של העיר". אני מודה שההצעה הזאת נראית לי ספקולטיבית למדיי וספק אם יהושע בן נון הוצב כניגוד להדרייאנוס אלא סביר יותר שזה ציון רווח של תאריך קדום (תקנות יהושע וכדומה) או כפירוש די מתבקש של הטקסט המקראי- אם התורה עסקה בדין בתי ערי חומה כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ, סביר להניח שהכוונה היא אכן לחומה שהייתה קיימת בזמן הכניסה לארץ, קרי בימי יהושע בן נון.

יהיה מה שיהיה אופי הרשימה של אותן ערי חומה מימות יהושע בן נון ותיארוכה, אין כמעט ספק שהמסגרת ההלכתית של "דין בתי ערי חומה" יושמה גם על ההלכה שהבחינה בין יושבי הפרזים ובין הכרכים המוקפות חומה בדיני קריאת המגילה- לא מדובר בהכרח על יישום טוטאלי וכבר האמוראים (ובהמשך גם הפרשנים) הבחינו בין הפרטים השונים בהלכות קריאת מגילה ובים הלכות ערי חומה אבל עצם המסגרת של קריטריון זמן הקמת החומה לימות יהושע בן נון הוא זהה. כאמור, לא כל התנאים קיבלו את הזיקה הזאת וביקשו להעניק קריטריון אחר, רציונלי יותר לקריאת המגילה מאשר הייחוס לימי יהושע בן נון אך הקביעה התנאית הקדומה היא זאת שנשארה להלכה ולמעשה והפכה לסוגיה מעשית של תאריכי קריאת המגילה בערים שונות בארץ ישראל. בהנחה שדין בתי ערי חומה הוא הדיון המקורי המציין ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, מדוע הוא אומץ גם בהלכות קריאת מגילה? אפשרות אחת היא לטעון שכמו במקומות אחרים, החכמים "שאלו" מסגרות רעיוניות והלכתיות מנושאים ומסוגיות שונות כדי לפתור שאלה הלכתית-מעשית מתחום שונה לחלוטין שבה יש מרכיב אחד שאפשר לדמות אחד לשני. מול השאלה איזה ערים מוקפות חומה בארץ ישראל חל עליהם דין "כרכים", הם אימצו את המסגרת ההלכתית הדומה ביותר בנוגע לשאלה מה זה "עיר חומה" גם אם אין קשר מהותי כלשהו בין הלכות בתי ערי חומה ובין דיני קריאת המגילה. בכך הושג דבר נוסף- דין בתי ערי חומה שנהג (לפחות, כך נרמז בכמה מקומות) למעשה בימי בית שני או לפחות באופן חלקי, וחדל מלהתקיים עם חורבן הבית, "שב לחיים" ולו באופן עקיף- הפעם לא במתכונת המקורית שלו (קנית בתים וגאולתם וכן שילוח מצורעים ומרכיבים נוספים שקשורים בו) אלא באמצעות פעולה ליטורגית ציבורית הקשורה בקריאת המגילה. חיבור הקריטריון של קריאת המגילה בכרכים לקריטריון של זמן החומה בדין בתי ערי חומה או לפחות לאלמנט אחד שלו, היה מעין "אקטואליזציה" של הלכה עתיקה באמצעות יציקת תוכן מחודש. 

אפשרות אחרת היא להציע שבאמצעות ההקבלה של דיני בתי ערי חומה לדיני קריאת המגילה, החכמים ביקשו להעניק "נופך ארץ ישראלי" לריטואל של קריאת טקסט גלותי מובהק שבינו ובין ארץ ישראל אין כמעט דבר. דברי רבי יהושע בן לוי על כך ש-"חלקו כבוד לארץ ישראל", יותר משהם משקפים הסבר היסטורי לייחוס לימי יהושע בן נון, מעידים יותר על תחושת חוסר הנוחות שהייתה בארץ ישראל כלפי הסיפור הגלותי (במובן של Diaspora, לאו דווקא בהקשר שלילי), עובדה שניכרת גם באלמנטים אחרים (חוסר אמירת הלל וכדומה). מעתה, שאלת מיקום טקס קריאה המגילה העוסקת באירועים מהעבר הרחוק בשושן הרחוקה הפכה באופן אירוני אך מכוון לאמצעי המחריג ומייחד את ארץ ישראל משאר העולם היהודי.  אפשר אף להוסיף ולשער שבהתאם לקביעה של רבי ישמעאל ברבי יוסי בתוספתא ערכין שטען שלמעשה דין בתי ערי חומה התבטל אחרי שישראל גלו וחזר להתקיים עם שיבתם של "עולי הגולה"- בזמן המקביל לאירועים המתוארים במגילת אסתר (לפחות בתודעה של החכמים)- הוא לא מקרי. מי שכרך את תקנת קריאת המגילה בכרכים המוקפות חומה להלכות בתי ערי חומה שהתחדש באותה העת, רמז לכך שלדעתו, כבר אז בימי שיבת ציון, מתקני קריאת המגילה הכרכים, באו לציין את העדיפות של ארץ ישראל. השאלה היא לא אם זה אכן מה שהתכוונו מרדכי ואסתר בפסוקים הנ"ל העוסקים בתקנת ימי הפורים אלא הדרך שבה באמצעות הזיקה בין ההלכות הללו, חכמי ארץ ישראל "הסיטו" את המשקל של המקום שבו התרחשו אירועי המגילה למקום שבו הטקס הליטורגי של קריאת המגילה נעשה- הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. 

תגובה 1:

  1. מאמר מאלף המצטרף לרשימת המאמרים שעסוקים בנושא (שאליהם הפנית במאמרך) אכן בהרצאה שנשאתי בנושא שימוש בארכאולוגיה ככלי לבירור סוגיות הלכתיות, לאחר שהראית כי אכן ניתן ואף נעשה שימוש בכלים ארכאולוגים לבירור סוגיות הלכתיות (לאחר מידת הזהירות הנדרשת, וכן בהתניות נוספות,) הסברתי כי דווקא נושא קריאת המגילה בפורים ומהות החג כולו באשר לערים מוקפות חומה בימיות יהושע, אלו לצערי זוכים לזלזול, משום שכיום ניתן בהחלט ובאופן מחקרי מעמיק בכלים ארכאולוגיים, לאתר הן ערים שהיא מוקפות חומה בימות יהושע, והן כאלו שהיו מוקפות חומה גם בתקופת יהושע, וגם בתקופת שבי ציון שעל פי רוב הדעות בהלכה צריכים לנהוג בהם פורים דמוקפין, ולצערי מעבר למספק ערים מצומצמות, ולמרות שנעשו מספיק חפירות ארכאולוגיות בא"י בהם נחשפו ערים שכאלו שלכאורה צריכים לנהוג בהם פורים דמוקפין, (וכן הסמוכים ונראים להם) שלא נוהגים כך או בשל זלזול בארכאולוגיה או בממצאים או במושג בכלל של ערים מוקפות, או בשל קיפאון הלכתי.

    השבמחק